חיים שלא הלכו לפי התוכנית
הרצאה אישית על אמנות וחופש, אבהות ומשפחה, הצלחות וכישלונות — ועל היכולת לבנות את עצמך מחדש. שוב ושוב.
בגיל שלוש הגיע לישראל עם אמו, פסנתרנית ג׳אז סולנית, שברחה מאביו האלים. הוא גדל בירושלים, והתמודד עם קריאה, עם בית הספר, עם רגשות ועם זהות.
הוא גדל במשפחה עם שלוש אחיות מקסימות, כולן מנישואיה השניים של אמו, לצלם. סבא של אביהן היה ממייסדי האוניברסיטה העברית.
סבו של איליה עמד בראש המחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים אלברט איינשטיין בניו יורק.
כמו כולם באותה תקופה, גם איליה שירת בצבא.
אחרי השירות יצא לטייל בעולם, עם אוקרינה קטנה על הצוואר, והתחיל קריירה של מוזיקאי רחוב. בסך הכול היא נמשכה חמש־עשרה שנה, בעיקר בדנמרק, שם יש לו בן ואישה לשעבר. אחרי שנה של מסעות הלך ללמוד אמנות ארבע שנים בבצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים, ושם קיבל תואר ראשון באמנות.
במשך חמש־עשרה השנים האלה נדד עם המוזיקה והאמנות שלו ברחבי העולם, והופיע כמוזיקאי רחוב. מלבד זה ניגן בתיאטרון, במוזיקה לסרטים, במחול, בתערוכות ובסדנאות.
הוא הפיק סרט תיעודי במערב אפריקה וסרט קצר בניו יורק, והעביר סדנאות במדבר סיני ובים סוף, וגם באיסלנד, בהודו, באיביזה ובמקומות נוספים.
אחרי כל זה חזר לישראל לשנה אחת, כך לפחות תוכנן, והשנה הזאת נמשכת כבר יותר מעשרים שנה. בזמן הזה התחתן שוב, נולדו לו עוד שלושה ילדים מקסימים, והוא תכנן ובנה במו ידיו בית ממכולות בן שלוש קומות, בשטח של 265 מ״ר. הוא התגרש בפעם השנייה, והיום הוא גר בבית מיוחד ויחיד במינו בחיפה.
הבריחה
ילד שנולד למשפחה אמריקאית של אנשי רוח ואמנות מגיע לישראל בגיל שלוש עם אמו, פסנתרנית ג׳אז סולנית, שבורחת מאביו האלים (עיתונאי וסופר). הוא גדל עם קשיים בקריאה ובלימודים, ועם אמביוולנטיות רגשית וזהותית, שמשתקפות באמנות ובמוזיקה שלו.
שני תארים
אחרי התיכון, שירות צבאי חובה, ואחריו בריחה לאירופה: שנה כמוזיקאי רחוב, שבמהלכה נסע ללמוד ציור בניו יורק.
הוא חזר לישראל ללמוד אמנות בבצלאל.
במהלך הלימודים הוא יוצא לחילופי סטודנטים בדנמרק — ומתאהב. כשהוא מסיים את בצלאל ומקבל את התואר, הוא נעשה אבא.
וכך, במקום לחזור למסלול המתוכנן, מתחילים חיים שקשה להכניס למסלול אחד.
12 שנים בדנמרק
הוא נשאר בדנמרק עוד 12 שנים. מנגן ברחובות, מצייר, מצלם, עושה סרטים קצרים, יוצר מוזיקה ומעביר סדנאות תיפוף. אבל משהו חסר לו: השמש… ובעיקר — סיני וים סוף.
סיני
אז הוא מתחיל לקחת את סדנאות התיפוף שלו דרומה. מה שמתחיל מתוך געגוע הופך לפרויקט שנמשך כמעט עשר שנים: תיפוף ושנירקול בסיני ובים סוף.
הוא לקח קבוצות קטנות ואקסקלוסיביות, בעיקר מסקנדינביה.
איביזה
בין דנמרק לסיני הוא ממשיך לנוע, ליצור ולחפש (מערב אפריקה ודרומה, הודו, איסלנד, ניו יורק). בהמשך הוא מגיע לאיביזה (בהמלצה חמה של תקליטנים, אחרי הופעה במועדון בלונדון) — שם הוא חי שלוש שנים באוטו, יוצר ומנגן במועדונים הגדולים והמעניינים ביותר באי.
בית מקונטיינרים
שנים אחר כך הוא חוזר לישראל כדי להירגע קצת מכל הטירוף. אלא שאז מתחיל פרק חדש: הוא הופך לאבא בשנית, מקים משפחה, ובמו ידיו בונה למשפחתו בית גדול מקונטיינרים.
ושוב מהתחלה
כעבור 15 שנה גם הבית הזה מתפרק. גירושים מביאים אותו לחיפה, כדי להישאר קרוב לילדיו — ובגיל שבו אנשים רבים כבר מחפשים יציבות, הוא מוצא את עצמו שוב בנקודת ההתחלה. בלי הבית שהיה שלו, בלי החיים שהכיר, ועם צורך להמציא את עצמו מחדש.
אבל אולי זה בעצם החוט שעובר לאורך כל הסיפור שלו: לנגן, לצייר, לבנות, לפרק, לאהוב, ליפול — ולהתחיל שוב.
על מה היא מדברת
הישרדות
דיסלקציה, ילדות של בריחה ויחידה קרבית מובחרת — מה נדרש כדי להמשיך כשכלום לא מסודר לטובתך.
אמנות וחופש
עשרים וחמש שנים של פרנסה מציור, צילום ומוזיקה — ברחוב, במדבר ובמועדונים של איביזה.
אבהות
שתי משפחות, שתי ארצות, וההחלטה לעבור עיר כדי להישאר קרוב לילדים.
לבנות מחדש
בית שהוקם ביד מקונטיינרים ופורק כעבור 15 שנה — ומה נשאר כשהוא איננו.
להביא את ההרצאה לקהל שלכם
ההרצאה מועברת באירועי תרבות, ערבי קהילה, כנסים ומפגשים פרטיים — וגם בסטודיו בחיפה, שם אפשר לשלב אותה עם רסיטל על כלים מרחבי העולם.